1. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויי בגין פיטורין שלא כדין, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, דמי חגים ופיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה.
התביעה לתשלום דמי חופשה ודמי הבראה נזנחה על ידי התובעים בסיכומים.
2.
העובדות הרלוונטיות בתיק זה
א. התובעים עבדו כמוכרנים בסניפי הנתבעת בהרצליה.
ב. הנתבעת הנה רשת אופנה בעלת רשת סניפים ברחבי הארץ.
ג. התובע 1 הועסק מיום 6/7/2008 ועד סוף חודש ספטמבר 2009.
התובע 2 הועסק מיום 9/10/2008 ועד סוף חודש ספטמבר 2009.
התובע 3 העוסק מיום 21/9/09 ועד 16/10/09.
ד. נסיבות סיום עבודתם של התובעים שנויות במחלוקת.
3.
ראיות ועדים
הגישו תצהיר והעידו - שלושת התובעים, מק דני זרך, מנהל סניף הנתבעת בהרצליה, מר לואי חריב, עובד הנתבעת, גברת רויטל פרטוק, עובדת הנתבעת והגב' אוראלי לוי מנהלת הנתבעת.
4.
נסיבות סיום העסקתם של התובעים
טענתם המרכזית של התובעים הנה, כי פוטרו מחמת היותם בני העדה הערבית. לטענתם, הגברת רויטל פרטוק, בשעתו מתאמת רשת החנויות של הנתבעת, הורתה למנהל סניף הרצליה בנתבעת, לפטר את התובעים מחמת היותם ערבים.
לטענת התובעים, על מנת להסוות את הסיבה לפיטוריהם, הנתבעת טענה, כי הם פוטרו בשל עבירות משמעת חמורות.
5. הנתבעת טענה, כי התובעים מעולם לא פוטרו אלא זנחו את עבודתם לאחר שנתפסו על ידי קב"ט הנתבעת מבצעים עבירות משמעת ולאחר שנערך להם שימוע.
6.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה עניינו איסור הפליה בעבודה ונקבע בו כדלקמן:
" לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם
,
נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם
,
לאומיותם, ארץ מוצאם... בכל אחד מאלה
: